Ktouboth
Daf 47b
משנה: 47b הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁאִם מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת קַייָם. נָֽפלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּמְכּוֹר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תִמְכּוֹר. אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹדִין שֶׁאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. אָֽמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים.
Traduction
Si une femme a eu des biens en héritage avant d’être fiancée, et elle se fiance ensuite, l’école de Shammaï et celle de Hillel s’accordent à dire qu’elle peut valablement vendre ou donner ses biens (369)Cf traité (Yebamot 3, 3). Mais en cas d’héritage après s’être fiancée, les avis diffèrent: d’après les Shamaïtes, la femme peut les vendre; d’après les Hillélites, elle ne le peut pas. Cependant, tous admettent que si elle les a vendus ou donnés, la vente ou le don est valable. R. Juda raconte que les docteurs avaient objecté ceci à R. Gamliel: si la femme appartient au mari, pourquoi ses biens ne lui appartiendraient-ils pas aussi? R. Gamliel leur a répondu: nous avons honte à cause des biens récents (les biens dont la femme a hérité après le mariage (370)Car, on ne comprend pas pourquoi on a établi la loi que, si la femme les vend, le mari peut les reprendre et vous voulez nous imposer la même chose pour les anciens (les biens dont elle a hérité entre les fiançailles et le mariage).
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד שלא תתארס. ונתארסה:
ב''ש אומרים תמכור. בעודה ארוסה אבל משנשאת לא:
וב''ה אומרים לא תמכור. דאירוסין עושה ספק נישואין שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא הילכך לכתחילה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים:
הואיל וזכה באשה. שהיא ארוסתו לא יזכה בנכסים בתמיה:
על החדשים. שנפלו לה משנישאת אנו בושין מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות אלא שאתם מגלגלים עלינו נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה לומר שאם מכרה מכרה בטל לפי שזכה בהן הבעל:
משנה: נָֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים מִשֶּׁנִּשֵּׂאת אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹדִין שֶׁאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלְּקוּחוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֶּן עֲקִיבָה אָֽמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה לֹא זָכָה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁים אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים.
Traduction
Une femme ayant hérité après le mariage, tous admettent que si elle a vendu ses biens, le mari peut les reprendre aux acheteurs. Si elle a hérité avant le mariage et elle s’est mariée ensuite, R. Gamliel dit que la vente ou le don par la femme est valable. R. Hanina b. aqiba raconte que sur la question adressée à R. Gamliel, ''pourquoi le mari, à qui appartient la femme, n’aurait-il pas des droits sur ses biens'', celui-ci a répondu, nous avons honte pour les biens récents (ceux dont la femme a hérité après le mariage), et vous voulez ajouter encore des anciens.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הבעל מוציא מיד הלקוחות. הפירות בחייה וגוף הקרקע לאחר מיתתה:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים כול'. כִּינִי מַתְנִיתָא. עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. מַה בֵין עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה מַה בֵין מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה לִזְכוּתָהּ נָֽפְלוּ. מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה לִזְכוּתָהּ וְלִזְכוּתוֹ נָֽפְלוּ.
Traduction
Il faut lire dans la Mishna: ''Avant qu’elle ait été fiancée'' (en employant cette expression au passé, non au présent). Il y a cette distinction à établir entre les fiançailles qui sont accomplies, et celles qui ne le sont pas: avant ce moment, ce que la femme hérite lui échoit à elle; mais après ce moment, l’héritage lui échoit en commun avec son mari (voilà pourquoi les avis diffèrent sur la faculté d’en disposer). – (371)Le reste du est déjà traduit à (Pea 6, 2)
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' עד שלא נתארסה. אלישנא בעלמא קאי דקתני במתניתין עד שלא תתארס לשון עתיד וכן אנו מפרשים עד שלא נתארסה לשון עבר דהא שנפלו לה קתני:
מה בין עד שלא נתארסה. מאי שנא רישא דלא פליגי דאטו משום שנפלו לה קודם לכן הורע כחו הרי עכשיו נתארסה:
עד שלא נתארסה לזכותה נפלו. שעדיין לא היה זכאי בשלה ולא בה אלא היא בזכות עצמה הילכך כ''ע מודו שמוכרת לכתחילה:
לזכותה ולזכותו נפלו. כלומר ספק לזכותה ספק לזכותו דאירוסין ספק נשואין עושה והילכך קאמרי ב''ה לכתחילה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים:
רִבִּי פִּינְחָס בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה לֹא תַנִּיתָהּ מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. לָא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא דָּבָר חָמוּר מִשְּׁנֵי צְדָדִין וְקַל מִשְּׁנֵי צְדָדִין. בְּרַם הָכָא חוֹמֶר הוּא מִצַּד אֶחָד וְקַל מִצַּד אֶחָד. וְהָא תַנִּינָן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין. הֶבְקֵר לָעֲנִייִם. הֲרֵי הוּא קַל לָעֲנִייִם וְחוֹמֶר הוּא לְבַעַל הַבַּיִת. וְתַנִּיתָהּ. אָמַר לֵיהּ. קַל הוּא לָעֲנִייִם וְאֵינוֹ חוֹמֶר לְבַעַל הַבַּיִת. שֶׁמִּדַּעְתּוֹ הֶבְקִירוֹ. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּינָן. הָעוֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לְגָפָה וּלְגָדִישׁ וּלְבָקָר וּלְכֵלִים וּשְׁכָחוֹ. הֲרֵי הוּא קַל לְבַעַל הַבַּיִת וְחוֹמֶר הוּא לָעֲנִייִם. אָמַר לֵיהּ. קַל הוּא לְבַעַל הַבַּיִת וְאֵינוֹ חוֹמֶר לָעֲנִייִם. שֶׁאַדָּיִין לֹא זָכוּ בוֹ. וֶאֱמוֹר אוּף הָכָא. קַל הוּא לָאִשָּׁה וְאֵינוֹ חוֹמֶר לְבַעַל. שֶׁאַדָּיִין לֹא זָכָה בָהּ. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁקִּדְּשָׁהּ לִזְכוּתָהּ וְלִזְכוּתוֹ נָֽפְלוּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ולמה לא תניתה. להאי מתני' בעדיות דחשיב שם מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה:
לא אתינן מיתני. לא שנינו שם אלא דבר החמור לשניהם לאלו וקל לשניהם לאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב''ש חומר לבעל וקל לאשה ולב''ה איפכא:
והא תנינן. התם ב''ש אומרים הבקר לעניים. אם לא הפקיר אלא לעניים ולא לעשירים לב''ש הוי הפקר ופטור מן המעשר ולב''ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן והרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית לב''ש:
ותניתה. ואפ''ה קתני:
ואינו חומר לבה''ב. לא חשיב חומר שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שחייבוהו חכמים:
לגפה. גדר של אבנים סדורות:
ולכלים. של מחרישה:
ושכחו. פליגי ב''ש וב''ה לב''ש אינו שכחה הואיל והניחו אצל דבר מסוים עתיד לזכרו ולב''ה שכחה כל זמן שלא החזיק בו והרי הוא קל לבה''ב וחומר לעניים לב''ש וקתני התם:
ואינו חומר לעניים שעדיין לא זכו בו. ולא מיקרי חומר אלא במקום שמפקיעין חכמים זכותו ממנו:
ואמור אוף הכא. אמאי קאמרת הכא דקל הוא לאשה וחומר לבעל נימא הכא נמי דאינו חומר לבעל במה שהיא מוכרת שהרי עדיין לא זכה בה קודם שנשאה:
מכיון שקידשה. יש לו זכות בה וכנפלו לזכותו ולזכותה והוי חומר לבעל לב''ש:
אָמַר רִבִּי יוּדָא. אָֽמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הוֹאִיל וְהָאֲרוּסָה אִשְׁתּוֹ הִיא וְהַנְּשׂוּאָה אִשְׁתּוֹ הִיא. מַה זֶה מִכְרָהּ בָּטֵל אַף זֶה מִכְרָהּ בָּטֵל. אָמַר לָהֶן בַּחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁים אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין חֲדָשִׁים עַל הַיְּשָׁנִים. אֵילּוּ הֵן הַחֲדָשִׁים. מִשֶׁנִּישֵּׂאת. וְאֵלוּ הֵן הַיְּשָׁנִים. עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מה זה. מה בנשואה מכרה בטל כדקתנו במתני' דלקמן הבעל מוציא מיד הלקוחות אף בארוסה תהא מכרה בטל:
Ktouboth
Daf 48a
משנה: נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין אָמַר רִבִּי מֵאִיר שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בַּפֵּירוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵירוֹת וּמוֹתָר יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע שֶׁלָּהּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
Traduction
Si la femme a hérité de l’argent en espèces, on achètera pour le montant une terre, et le mari en aura l’usufruit. Si elle a hérité des produits récoltés de la terre, on les emploiera également à acheter une terre, et le mari en aura l’usufruit. Si elle a hérité des produits non encore récoltés, R. Meir dit qu’on fera double estimation de la terre: 1° y compris les produits, et 2° sans produits; on achètera, pour la somme différentielle, une terre dont le mari aura l’usufruit (372)''Car, dit Rashi, d'après R Meir, le mari ne peut les reprendre que quand il a le droit d'usufruit sur la terre, avant qu'elle ait produit les fruits; mais les produits qui sont venus avant qu'il ait eu ce droit ne lui appartiennent pas''. Les autres docteurs disent: les produits non récoltés appartiennent au mari par droit d’usufruit (373)Si même ils sont venus avant que le mari ait eu ce droit. Il n’y a que les produits récoltés qui appartiennent à la femme, et pour ceux-là on achètera une terre dans le mari aura l’usufruit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שמין אותן. דקסבר מה שגדל ברשותו הוי פירות ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן ולפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו הוי קרן וצריך ליתן לה דמים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
וחכמים אומרים המחוברין לקרקע. ואפילו אלו מה שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהן ושלו הן דהרי הקרקע קיימא לה והלכה כחכמים:
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל לא תִמְכּוֹר וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה בָּטֵל. וְשֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל לא תִמְכּוֹר וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם.
Traduction
R. Simon dit qu’il faut distinguer entre les biens qui étaient connus de son mari, et ceux que son mari n’avait pas connus: si elle a venu ou donné les 1er, l’opération est nulle. Quant aux derniers, elle ne doit pas les céder;mais le fait accompli est valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חולק בין נכסי' לנכסים. יש נכסים שמכרה בטל ויש שמכרה קיים:
הידועים. מפרש בגמרא והלכה כר''ש:
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִין לִנְכָסִין כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל. אֵילּוּ הַקַּרְקָעוֹת. וְשֶׁאֵינָן יְדוּעִין לַבַּעַל. אֵילּוּ מְטַלְטְלִין. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. נְכָסִים הַיְדוּעִין לַבַּעַל. אֵלּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ בִּרְשׁוּת הַבַּעַל. וְשֶׁאֵינָם יְדוּעִים לַבַּעַל. אֵילּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֵילּוּ הֵן נְכָסִין שֶׁאֵינָן יְדוּעִין לַבַּעַל. אֵילּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינָת הַיָּם.
Traduction
R. Yohanan dit: par ''biens connus de son mari'', on entend les immeubles (376)Longtemps d'avance, le mari espère que la femme en héritera, et les inconnus sont des biens-meubles. Selon R. Yossé b. Hanina, on entend par cette expression tous les biens (d’ordre quelconque) que la femme a reçus en puissance du mari (et devant lui), tandis que l’on nomme ''inconnus'' ceux qui sont échus à la femme pendant que le mari était en un voyage lointain. Il y a un enseignement qui confirme l’avis de R. Yossé b. Hanina, où il est dit: On appelle les biens inconnus du mari ceux qui sont échus à la femme pendant le voyage lointain du mari.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אילו הקרקעות. שעל מנת אותן נכסים נשאה שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה ולפיכך מכרה בטל:
שנפלו לה ברשות הבעל. כלומר שנפלו לה כאן והבעל יודע מהן ובין קרקע ובין מטלטלין בכלל:
ובעלה נתון במדינת הים. והה''ד איפכא שהיא יושב' כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים כדקאמר בבבלי דעיקר טעמא שלא ידע הבעל מהן:
מתניתא. ברייתא דתניא בהדיא כוותיה:
הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. וְאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֶּן עֲקִיבָה. 48a לֹא כֵן הֵשִׁיבָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אֶלָּא כֵן הֵשִׁיבָן. לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בָּאֲרוּסָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. תֹּאמַר בִּנְשׂוּאָה שֶׁהוּא זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ. הֲרֵי עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת תּוֹכִיחַ. שֶׁהוּא זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. וְאַתְּ מוֹדֶה לָנוּ שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. אָמַר לָהֵן. כָּךְ אֲנִי מוֹדֶה לָכֶם שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן וְאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה מִכְרָהּ קַייָם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. אָמַר. לֹא רַבָּן גַּמְלִיאֵל יְחִידִי הוּא. לֹא סָֽמְכוֹן עֲלוֹי. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לֵיהּ וּפְלִיג עֲלוֹי. רַבּוֹתֵינוּ חָֽזְרוּ נִמְנוּ וְהוֹרוּ בִנְכָסִים שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. פְּלִיגָא עֲלוֹי מִכְרָהּ בָּטֵל. מְסַייְעָא לֵיהּ רַבּוֹתֵינוּ חָֽזְרוּ הוֹרוּ וְנִמְנוּ. שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִמְנוּ לֹא הָיוּ חוֹלְקִין עֲלוֹי.
Traduction
Nous adoptons dans notre Mishna que, selon R. Gamliel, la femme (avant le mariage) peut donner ou vendre (même en principe), et que cette cession reste valable. R. Hiya, au contraire, enseigne qu’en principe elle ne doit ni vendre, ni donner de ses biens; mais le fait accompli reste valable. R. Hanina b. aqiba (374)Tossefta à ce traité, ch 8 dit (admettant le fait accompli pour seul valable): R. Gamliel (lors de la discussion émise devant lui à ce sujet) n’a-t-il pas répondu par la distinction à établir entre une fiancée et une femme mariée? Or, il a répliqué ceci à ses contradicteurs: ce n’est pas semblable; pour une simple fiancée, le futur n’acquiert ni la trouvaille, ni le profit du travail manuel de la femme, et il n’a pas encore la faculté de délier ses vœux (375)L'acte de la femme doit donc être valable, tandis que pour une femme mariée, le mari entre en possession de ces divers droits? -Non, lui répliquèrent les autres sages, le cas d’un héritage survenu acquiert désormais tous les biens meubles ou immeubles de la femme, comme il a la haute main sur la trouvaille de la femme, ou le gain de son travail, avec faculté de délier ses vœux, et tu reconnais comme nous qu’alors la femme n’a le droit ni de rien vendre, ni de donner. – Je me range à votre avis, répliqua R. Gamliel, qu’en principe elle ne doit ni vendre, ni donner les biens dont elle a hérité avant le mariage; mais le fait accompli reste valable. Un fait de ce genre (de cession des fins d’une femme mariée, qu’elle a eus en héritage) fut soumis à R. Amé, qui se prononça ainsi: Puisque R. Gamliel exprime un avis isolé à ce sujet (contraire aux autres sages), il ne l’emporte pas comme règle. Un enseignement confirme cet avis de R. Amé et le discute: nos rabbins, revenant sur leur décision antérieure, ont soumis la question à un vote, et il a été décidé que si des biens échoient en héritage à une femme avant qu’elle se marie, puis elle se marie, elle ne devra ni les vendre, ni les donner; en cas de fait accompli, la cession sera nulle. Or, il y a là une confirmation, en disant que la cession est nulle; l’opposition consiste à dire que les sages sont revenus de leur décision première, et ont soumis le débat à un vote: c’est donc qu’avant le vote ils n’avaient pas contesté l’avis de R. Gamliel (mais celui de R. Amé).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים. בדברי ר''ג במתניתין היו גורסין מוכר' כו' אפילו לכתחילה הואיל ונפלו לה עד שלא נישאת:
תני רבי חייה. בתוספתא שהובא' לקמי' אר''ח בן עקביא כו' ושמעינן מזו הברייתא דר''ג ס''ל לא תמכור לכתחלה אלא אם מכרה ונתנה קיים וכגירס' המתני' שלפנינו:
לא כן השיבן ר''ג. בעוד שהיו דנין לפניו במוכר עודה ארוסה לא הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושין כו' שהרי יש תשובה נצחת מזה דיש הפרש בין ארוסה ונשואה וכן השיבם לא אם אמרתם בארוסה וכו' ולא בהפר נדריה לבדו אלא בשותפות האב כדתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
הרי. שנפלו לה עד שלא נשא' ונשאת תוכיח שהוא זכאי עכשיו בכל ואפ''ה את מודה לנו שלא תמכור:
כך אני מודה לכם שלא תמכו. לכתחילה הואיל ונפלו לה עד שלא נשאת אבל בדיעבד מכרה קיים הואיל וזכאי בה עכשיו ועלה הוא דאמרו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואפי' בדיעבד נמי יהא בטל והשיבן על החדשים כו' וש''מ דר''ג בדיעבד הוא דקאמר ולא לכתחילה:
אתא עובדא קומי ר' אמי. שמכרה אחר שנשא' בנכסים שנפלו לה מקודם:
לא. וכי לאו ר''ג יחידי הוא בדבר זה שהרי חלוקין עליו חביריו ולא סמכינן עליה אלא הבעל מוציא מיד הלקוחות והכי מסיק בבבלי:
מתניתא. תוספתא דלקמיה מסייע ליה לרבי אמי לאחר שחזרו ונמנו דמכרה בטל ופליג עלוי כדמסיק דקתני שחזרו נמנו והורו ש''מ מקודם לא היו חלוקין עליו ורבי אמי קאמר דר''ג יחידי הוא. וגירסת ספרי הדפוס טעות הוא וצריך להגיה כמו שהגהתי בפנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source